דובי, סנאי וירגזי
פרק ראשון ובו נכיר את דובי, סנאי וירגזי
פעם אחת, לפני שנים רבות – רבות, חיו להם דובי, סנאי וירגזי. דובי וסנאי גרו במאורה בתוך עץ גדול ועתיק, עם גזע חום, מפותל ועבה, על הגבעה הירוקה הכי גבוהה ביער, וירגזי חי בקן שבנה לו על ענפי העץ שלהם.
יום אחד, התעורר דובי בבוקר, יצא מהמיטה, והתמתח. הוא ניגש לחלון המטבח, הסיט את וילון התחרה שהיה תלוי בו, והביט החוצה. היום היה עדיין מוקדם, השמיים היו קצת אפורים וערפיליים, ואד אפרפר – שקוף כיסה את פני האדמה. אבל דובי ידע, שעוד כמה שעות כל זה יעלם, ושהיום הולך להיות יפה, כחול ומבריק.
בשמחה זו הוא שם עליו את הסינר, ורצה להכין מיד לארוחת הבוקר פנקייק עם אגוזים וחמוציות, כמו שסנאי אוהב, ועם תוספת זרעוני חמניות, כמו שירגזי אוהב, והמון – המון רוטב דבש וריבה ניגרים ונוזלים כאלה מלמעלה, כמו שדובי אוהב…
אבל אז, כשהוא ניגש למיטת העץ שבה תמיד ישן סנאי, מכורבל בשמיכת הזנב הסמיכה והערמונית שלו, הוא ראה שהמיטה ריקה!
דובי עצר, ותהה.
"מה זה?", הוא חשב לעצמו, "הייתי בטוח שהיום אני קמתי ראשון! איפה סנאי יכול להיות?" אז הוא הציץ בחלון, והציץ שוב, ושוב עוד יותר ביסודיות, ולא ראה שום סנאי!
דובי נהיה קצת עצוב.
"איפה סנאי? …הייתי בטוח שהוא פה, בעריסה לידי, ושאני מכין לאו עכשיו פנקייק טובים כאלה, כמו שהוא אוהב, ופתאום אני מגלה שאני פה לגמרי לבדי.. מה זה פה?!… זה לא יפה!…אז אולי.. אולי אני אצא החוצה לחפש את סנאי?"
ועכשיו, אתם חייבים לדעת, שדובי, כשהוא היה בבית, ועם סינר, ומבשל, ומוקדם בבוקר, הוא לא אהב בכלל – בכלל לצאת החוצה. לצאת החוצה?! מהמאורה הביתית החמימה, היבשה והנעימה, אל האוויר הקריר, והלח, והצונן? לא ולא, הפרווה של דובי לא אהבה את זה בכלל!!
אבל הפעם זה היה שונה. דובי היה נחוש. הוא הוריד את הסינר, התעטף בצעיף חם – כי דובי לא אהב שקר לו – ויצא בצעדי און דרך דלת המאורה החוצה.
ומה הלאה??…..
את כל זה תמצאו בבלוג החדש והמקסים שלנו, שיהיה פה אתנו עם פרקים שבועיים חדשים, שבהם נוכל להיות עם כל החברים מן היער, לחוות את חייהם ולהשתתף בהרפתקאותיהם.
ונוכל גם לחלוק עוד הרפתקאות עם סיפורים שריפאו, ועם מי שהתרפא, וממה התרפא.
אז ברוכים הבאים, ואל תשכחו לחלוק אתנו את תגובותיכם, שאלותיכם ובקשותיכם, כי זה מה שנותן לנו להרגיש יחד!!
סיפורי ילדים מרפאים בהמשכים 